נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אמיר ואח'

פסק דין

המבקשת הגישה בקשה בדרך של טען ביניים, להורות לה אופן חלוקת הכספים המוחזקים בידיה בין הטוענים.

המבקשת ביטחה את המנוח בפוליסה הכוללת כספים שנצברו הן בחיסכון, והן כספי ריסק, כאשר הטוענת 1 הינה מוטבת יחידה למקרה מוות, וב"כ המבקשת טען כי איננה מוטבת בלתי חוזרת.

לטענת המבקשת, הטוענים 2-5, הינם מעקלים שהטילו עיקולים, במועדים שקודמים לפטירת המנוח.

הטוענת 1 טענה כי רכיב הריסק בפוליסה, איננו בר עיקול, וכספים אלה, אמורים להשתלם לידיה של הטוענת 1 כמוטבת יחידה בפוליסה, והפנתה לסעיף 13 א' לחוק חוזה ביטוח וסעיף 147 לחוק הירושה, ולפסיקה בעניין.

הטוענת 1 הסכימה בדיון כי כספי החיסכון אמורים להתחלק בין הטוענים 2-5, הם המעקלים.

ב"כ הטוענת 2 טענה כי לטובתה קיים צו עיקול, ולגבי כספי החיסכון בפוליסה, יש לחלקם באופן יחסי לפי זכויות המעקלים.

לגבי כספי הריסק, טענה ב"כ הטוענת 2 כי טוענת 1 מעולם לא ביקשה כספים אלה עד למועד הגשת הודעת הפרטים מטעם הטוענת 1 בבקשה בטען ביניים.

ב"כ הטוענת 2 טענה כי אין להעביר את כספי הריסק לטוענת 1, למרות היותה מוטבת, מאחר והיא גם יורשת.

כמו כן, טענה ב"כ הטוענת 2 כי הטוענת 1 והמבקשת השתהו, בכל הנוגע לקבלת הכספים פרק זמן ממושך.

ב"כ הטוענת 3 טען כי קיים לטובת הטוענת 3 צו עיקול, ועתר לחלוקה באופן יחסי לגבי כספי החיסכון, והשאיר את ההחלטה לגבי כספי הריסק לשיקול דעת בית המשפט.

ב"כ הטוענת 4 טען כי קיים לטובת הטוענת 4 צו עיקול, ועתר לחלוקה באופן יחסי לגבי כספי החיסכון, והשאיר את ההחלטה לגבי כספי הריסק לשיקול דעת בית המשפט.

ב"כ הטוענת 5 טענה כי אין מקום להורות על חלוקה של כספי הריסק לטוענת 1, ועתרה להמתין עד קבלת פסק דין בערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין בעניין תדמיר.

לעניין כספי החיסכון, טענה ב"כ הטוענת 5 כי יש לחלק את הכספים בין הנושים המעקלים באופן יחסי.

לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, ועיינתי במסמכים ובהודעות הפרטים על נספחיהם, אני קובעת כי על המבקשת להעביר את כספי הריסק שבפוליסה לטובת הטוענת 1, ואת כספי החיסכון שבפוליסה לחלק בין המעקלים, הטוענים 2,3,4,5, באופן יחסי לגובה החוב הפסוק של כל אחד מהם.

על פי סעיף 13 א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981, רשאים נושי המבוטח לעקל את זכויות המבוטח על פי חוזה הביטוח, וזאת כל עוד לא קרה מקרה הביטוח.

הלכה פסוקה היא כי הואיל וזכויותיו של המבוטח בביטוח חיים, אינן כוללות את הזכות לקבל תגמולי ביטוח במקרה מוות, הרי שלא ניתן לעקל זכות זו, מאחר והנושה איננו יכול לעקל יותר ממה שיש לחייב.

(ראה ערעור אזרחי 2155/09, תדמיר נ' יעל ירון, בבית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 29/05/11).

ב"כ הטוענת 2 טענה כי הטוענת 1 הינה יורשת, אלא שעל פי סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, הסכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, אינם בכלל העיזבון.

לאור סעיף 147 עולה כי סכומי כספי הריסק שבפוליסה, שאמורים להשתלם רק עקב פטירתו של המנוח, מוחרגים מגדר העיזבון, ויש להעבירם בהתאם לקביעת המוטב למקרה מוות, שהיא במקרה דנן הטוענת 1.